עובדים

רפורמה בשירותי התעסוקה

עכשיו, בכנות, כשאתם מחפשים עבודה, כמה מכם ניגשים אל שירות התעסוקה? כשחבר מספר לכם שהוא מחפש עבודה, כמה מכם מציעים לו לגשת אל לשכת שירות התעסוקה הקרובה? אם אחד מכל עשרה מכם הרים את היד (מטאפורית, מילולית, איך שתבחרו) הרי שניצחתם את הסטטיסטיקה, המספר אמור להיות נמוך יותר. יותר מזה, אם בחרתם לגשת לשירות התעסוקה מבחירה ולא כי אתם חייבים לגשת בשביל קצבה כלשהי, הרי שניצחתם את מנכ”ל שירות התעסוקה, את יו”ר שירות התעסוקה ואת שאר אלו שרוצים לקצץ בשירות זה, ונמצאים בהנהלתו.

התחלתי את תקופת העבודה שלי בשירות התעסוקה (שהסתיימה מאז, ובאווירה טובה, אם שאלתם) מעט לפני שהסתיים חודש דצמבר 2013, אז שלח מנכ”ל שירות התעסוקה הודעה לעובדים. בהודעה שיבח את עובדי השירות. אבל מרבית העובדים לא היו מרוצים, המחמאות הגיעו מכיוון שהייתה ירידה (גם אם קטנה) במספר הפונים אל השירות בחודש הקודם. מה שמבחינת המנכ”ל מוכיח שהעובדים עושים את עבודתם, שהיא לטעמו הרחקת מקבלי קצבאות מקצבאותיהם. העובדים חשבו אחרת, אבל לא נותר להם אלא להתמרמר.

בפברואר 2014 נאבקו מנכ”ל שירות התעסוקה, בועז הירש, ויו”ר שירות התעסוקה, שרגא ברוש, כדי להוציא מידי השירות את תכנית “מעגלי תעסוקה”. התכנית מכונה בצדק רב “ויסקונסין 2”, אך מבלי להיכנס לפרטיה, יש להודות כי לעומת תכנית ויסקונסין היא מסוגלת להועיל לדורשי עבודה. כלומר, מנכ”ל ויו”ר ארגון מנסים להוציא שירות מידם, כך שהארגון שהם עומדים בראשו יקטן.

רק מאבק עיקש של יו”ר ועד עובדי שירות התעסוקה, עופר לוי, ושל ח”כ חיים כץ, אז יו”ר ועדת העבודה והרווחה בכנסת, הביא להודעה כי הפעלת שירות “מעגלי תעסוקה” תתבצע ע”י עובדי שירות התעסוקה. עדיין, כמה ימים אחרי הפרסום. הופיעו עובדי חברת “יעדים” בסניף ירושלים של השירות, שבאו ללמוד את עבודת עובדי שירות התעסוקה – כדי שיוכלו להפעיל את סדנאות “מעגלי תעסוקה” בהמשך. נכון להיום תכנית ‘מעגלי תעסוקה’ ממשיכה להתקיים ומפעילה אותה חברה חיצונית, גם אם בתיאום עם עובדי השירות.

כל הדיון הזה יכול להישאר תחת המסגרת של “הפרטה” או של “מאבק עובדים”. אלו מסגרות חשובות. אך המסגרת החשובה יותר לטעמי היא של קיום מדיניות תעסוקה במדינת ישראל, ובאופן חד יותר – מדיניות להפעלת שירותי התעסוקה לאזרח.

הרי אם במקום השאלה אתה פתחתי את המאמר הייתי שואל “כמה מכם היו זקוקים לסיוע או ייעוץ בנושאי תעסוקה בשנה האחרונה?” אם תשעה מתוך עשרה מכם היו מרימים את היד, הרי שהתוצאה הייתה תואמת את הסטטיסטיקה היטב. כולם מחפשים עבודה או לכל הפחות נתקלים בשלל בעיות בעבודה – משפטיות, בתכנון המשך הקריירה, ביציאה ללימודים, במחשבה על מקום העבודה הבא, ביחסים עם הממונה, ביחסים עם הקולגות או ביחסים עם מי שעליו ממונים.

לא אמורה להיות בעיה למי לפנות כדי שיסייע בנושא תעסוקה. יש תקציבים גדולים וארגונים רבים שמסייעים בנושא תעסוקה. למשל, שירות התעסוקה הוא גוף ממשלתי המעסיק כשש-מאות עובדים ותקציבו הוא כמאתיים מיליוני שקלים. בנוסף אליו יש עשרות ומאות מחלקות ותכניות תעסוקה ממשלתיות, מוניציפליות ואחרות. לתב”ת של הג’וינט בלבד יש כ-45 תכניות שונות. בעיריית ירושלים יש לפחות שלוש מחלקות שונות העוסקות בתעסוקת צעירים. מרכזים רבים מספקים קורסי הכשרה שונים, בקלות אפשר לראות גם את המוסדות האקדמיים כמוסדות של הכשרה מקצועית (אם כי מורכבת וארוכת טווח). קורסים רבים של הכשרה מקצועית ממומנים על ידי המדינה, בסכומים גדולים.

יחד עם כל אלו פועלות בישראל עשרות חברות פרטיות בנושא תעסוקה – חברות הכוון תעסוקתי, השמה, כוח-אדם, ייעוץ למשאבי אנוש, פיתוח אישי, בניית קריירה, הכוון מקצועי ועוד תחומים דומים ושונים.

על פי חוק שירות התעסוקה: “שירות התעסוקה ירכז ידיעות על המצב בשוק העבודה ועל מגמות ההתפתחות בו על מנת להסדירו; הוא יעסוק בהשגת עבודה לדורשיה ובהפניית עובדים לדורשיהם באמצעות לשכות שירות התעסוקה שהוקמו לפי חוק זה וישתף פעולה עם גופים אחרים בעניני הכשרה מקצועית והדרכה בבחירת מקצוע; כן יעסוק שירות התעסוקה בייעוץ לנערים דורשי עבודה בבחירת מקצוע ובהכוונתם לעבודה מתאימה ויקיים מעקב אחרי השמתם בעבודה והתמדתם בה.”

למעשה, מלבד יחסי עבודה, שירות התעסוקה אמור לגעת בכל היבטי התעסוקה בחיי האזרח הישראלי, בפועל השירות לא מעניק רבים מהשירותים שעל פי חוק אמור להעניק, וגם שירותים שניתנו על ידי השירות בעבר לא ניתנים. חלקם עברו אל מי מהארגונים השונים בתחום התעסוקה, לעיתים במימון המדינה וכהחלטה של גורם מסוים, או על ידי יוזמה פרטית או חברתית לקיים ארגון שיסייע לאוכלוסייה דורשת עבודה. אך כמה נושאים לא מקבלים מענה מספק ולכן מייצרים שירותי תעסוקה מוגבלים בישראל.

ראשית, מדידת הצלחת השירותים השונים לעיתים לא קיימת, ולעיתים נותרת בידי הארגון המעניק את השירותים – כך שאין מדידה סטנדרטית של שירותי התעסוקה בישראל, והמדידה פעמים רבות מוגבלת ביותר. כך למשל תכניות הכשרה מושקעות ביותר הממומנות על ידי משרד הכלכלה ומוצעות על ידי שירות התעסוקה וגורמים אחרים, ניתנות למבקשים אותן – אך הצלחתן בדמות אחוז מועסקים, ובעיקר אחוז המועסקים בתחום הרלונטי, לא נמדדת.

כלומר, תקציבים אדירים (שלמרות ניסיונות רבים שלי לא הצלחתי לגלות את כולם) מושקעים בסיוע למבקשי עבודה, מחפשי הכשרה מקצועית ומובטלים – אך מבלי דעת מה מידת ההצלחה שלהם. בעיה זו איננה ייחודית לישראל ובימים אלו פול ראיין, יו”ר בית הנבחרים של ארה”ב עמל על העברת שינוי חקיקה שיפשט, יסדיר וימדוד את מערכות הרווחה והתעסוקה של הממשל האמריקאי.

בנוסף, אין כל גורם שיתכלל את תחום התעסוקה. תכניות לאוכלוסיות שונות קמות ונופלות, למידה בין-ארגונית לגבי ייעוץ וסיוע תעסוקתי מתקיימת בעיקר בסקטור הפרטי, כמעט שלא במגזר השלישי או שירות המדינה. לכאורה אמור היה שירות התעסוקה להיות הגוף הזה, אך כיום שירות התעסוקה הוא גוף שמבחינה מעשית עיקר תכליתו ומעשיו הם היות גורם מעכב בדרך אל קצבת האבטלה או הבטחת ההכנסה. מרבית הסיוע שהשירות מספק נובע מרצונם הטוב של העובדים הזוטרים (עובדים טובים ומקצועיים שיכולתם לא מנוצלת היטב) או כשמתמזל המזל ומעסיק גדול בפריפריה פתאום זקוק להרבה עובדים – וכך גם מספק משרות למאגר המדולדל של השירות. כשירות ממשלתי – שירות התעסוקה הוא כעת בעיקר גוף בזבזני שעובדיו עושים עבודה קשה, מתישה, בתנאים קשים – וללא גיבוי, הבנה או הכוונה מקצועית ראויה.

משמעות הדבר היא לא רק בזבוז כספים על אופרציות נפרדות ברחבי המדינה – שאין כל סיבה שחלקן לא יאוחדו, ואחרות לא יפעלו בשיתוף פעולה ותיאום משמעותי. המשמעות היא גם מטרד לאזרח מקבל השירות שנאלץ לכתת רגליו בין ארגונים שונים, מבלי לקבל תמונה מלאה לגבי השירותים להם הוא יכול להיות זכאי – פשוט משום שאין אף גורם שיכול לספק לו תמונה זו.

כך שבמצב העניינים הנוכחי העובד הישראלי, ובעיקר מבקש העבודה הישראלי יכול לקבל שירות איכותי נקודתי, אך לא תמיד יידע מהיכן למצוא אותו. לעיתים לא יקבל סיוע, או יקבל סיוע חסר למצבו – פשוט משום שהמידע על שירותי התעסוקה לא קיים בצורה מסודרת. מקבלי ההחלטות בישראל ימצאו עצמם מממנים תכניות לא אפקטיביות, שאיש לא מודד, או מאפשרים קיומן של תכניות חופפות.

בעולם העבודה הדינמי של ימינו – המשמעות היא שעובדים רבים, במיוחד העובדים החלשים יותר, ייוותרו ללא מענה מספק לצרכיהם. כך שמלבד בזבוז כספי המדינה, ומלבד הטרדה שתגרם לרבים – נזק משמעותי ומצטבר הוא פגיעה ביכולת המוביליות התעסוקתית, החברתית והכלכלית של רבים שנותרים ללא מענה מספק לצרכיהם. זה נזק ליחיד, אך גם לחברה כולה שלא משכילה למצות את יכולות חבריה בצורה מיטבית.

Advertisements
Standard
Uncategorized, עובדים

על מוגבלותם של ועדי העובדים

התפרסם באתר פורבס ב- 08/06/2016

שביתת המצילים בימים אלו היא דוגמה מובהקת למיאוס שחשים רבים כלפי חברי ועדים חזקים ששכרם גבוהה והם דורשים תוספת אליו, פשוט כי הם יכולים. זאת, בודאי כשלוקחים בחשבון כי גם בהקשר המצילים יש פערי שכר ומעמד עצומים בין עובדי דור א’ לעובדי דור ב’. מקרה זה מצטרף אל המיאוס שחשו רבים כלפי התנהגות כוחנית ופלילית של אדם כאלון חסן או האשמות מבקר המדינה כלפי השר חיים כץ לגבי שימוש בועד עובדי התעשייה האווירית בפריימריס של הליכוד.

כל אלו מביאים לתחושה כי ועדי עובדים אינם אלא ארגונים מושחתים המגנים על החזקים בלבד ומביאים למסמכים כמו נייר המדיניות של פורום קוהלת שיצא לא מזמן, בו נסקרות שלל בעיות, אמיתיות או מדומיינות, עם ועדי העובדים ושלל פתרונות שחלקם מופרכים, ואחרים נשענים על אדנים רעועים למדי. מדובר במסמך מרושל, מלא טעויות, סתירות ובעיות. אך  כזה שמעיד על תפיסת עולם הרואה בועדי העובדים, ודאי שהחשקים יותר, ארגונים בעייתיים שיש לעשות הרבה כדי לקצץ בכוחם ואף לנטרלם כליל.

זו טעות קשה לראות בועדי העובדים רע מוחלט, או לראות בועדים “החזקים” כמייצגים של כלל התארגנויות העובדים בישראל. למעשה, ועד עובדים או כל סוג של התארגנות עובדים הם כלי חשוב בדיאלוג הנעשה בתוך מקום עבודה בין הנהלה לעובדים. דיאלוג זה קשור לתנאי שכר, אך גם לתחושת הערך של העובדים במקום עבודתם, ליכולתם לומר דעתם בנושאי מדיניות רלונטיים ולהרגיש שותפים בניהול והתנהלות הארגון בו הם עובדים.

תנאי ההעסקה הם חשובים, מתנאי השכר ושאר התנאים הסוציאליים והמשך בתנאי העבודה והקשר בין עובדים והנהלה. יש הטוענים כי מקום העבודה הוא של הבעלים או המנהלים, ולכן מתוך איזו תפיסה ארכאית של הקפיטליזם אין להתערב בשיקוליהם – אך יש שלל דוגמאות כיצד בשירות הציבורי, במגזר השלישי וגם בחברות פרטיות ניהול לא משתף הוא פחות יעיל, עד כדי הבאת הארגון לקריסה. למשל בחברת מגה, קריסת החברה הובלה על ידי הנהלה כושלת, ועצם העובדה שהחברה עדין יכולה להינצל היא תוצר כמעט בלעדי של מאבק עובדי החברה להציל את מקום עבודתם.

יש הטוענים כי את הדיאלוג בין עובדים והנהלה, או תחושת השותפות יכולים לייצר מנהלים מוכשרים או אנשי משאבי אנוש טובים. לפעמים זה נכון, אך לרוב לא מתקיים. יש מקרים בהם מחלקת משאבי אנוש מבריקה נמצאת בארגון קטן דיו, בעל משאבים ותרבות ארגונית חזקה, אך אלו המקרים החריגים. כך שבהיעדר ועד עובדים איכותי, תקשורת זו כמעט ולא מתקיימת. כך המצב במרבית מקומות העבודה בישראל – בין השאר משום שמרבית מקומות העבודה חסרים ועד עובדים.

בשנים האחרונות התרחשה בישראל תופעה מבורכת של התארגנות עובדים בעוד ועוד מקומות עבודה, בעיקר של עובדים חלשים ואף עובדי קבלן. זו תוצר בין השאר של הפעילות הנמרצת של ארגון העובדים הצעיר ‘כוח לעובדים’. ריבוי התארגנויות זה, כולל בכמה מחברות ההיי-טק המובילות בישראל, מעיד על הצורך בארגון עובדים, בשלל מקומות עבודה.

אך ועדי העובדים מוגבלים  או מייצרים בעיות בכמה אופנים שיש לסקור כדי להביא לתיקון. ראשית, בועדי עובדים רבים מתקיים אי שוויון מטריד בין עובדי דור א’ הותיקים, עובדי דור ב’ הצעירים יותר ועובדי קבלן. אי שוויון זה הוא תולדה של חוסר מוכנות ועד העובדים להתגמש על תנאי העבודה של העובדים הוותיקים לטובת העובדים החדשים. הדבר הופך את ועד העובדים מארגון חברתי, לקסטה בלתי חדירה שהנהלות ארגונים (במקרה זה ציבוריים, רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה) ממתינות להחלפתה על ידי עובדים צעירים. בינתיים עובדים שעושים אותה העבודה בדיוק חווים אי שוויון אדיר ובלתי מוצדק. אי שוויון זה מתבטא לעיתים אף בכך שועד עובדים חזק מפריע לארגון עובדי קבלן בארגון בו הוא קיים.

חלק מאותו אי שוויון מתבטא במושג וההטבה הנקראת “קביעות”. יש אהדה בלתי מוסברת למוסד הקביעות במקום העבודה, למרות שיש שלל סיבות לבטלו. מדובר בהטבה שקיימת רק לאחוזים בודדים מהעובדים במשק – אפילו לא כל אלו העובדים בשירות המדינה, אלא מיעוט מתוכם, כך שהיא מייצרת אי שוויון בתוך שוק העבודה. מדובר גם בהטבה שמייצרת קשיי ניהול ופגיעה בשירות שמסופק לאזרחים על ידי עובדים שחלקם נשחקים, לא מתעדכנים וחוששים לעזוב מקום עבודה בו הם זוכים בקביעות. נייר עמדה של מע”ש מציג את השירות הציבורי בישראל ככזה שקשה יותר לפטר בו עובדים מאשר רבות ממדינות אירופה. יש הרבה מה לכתוב על נושא הקביעות והבעייתיות שבו, כך שאכתוב על כך בהזדמנות קרובה.

יש שלל דרכים לשמור על עובדים מבלי למנוע את פיטוריהם. והרבה מדרכים אלו אמור ועד העובדים לספק – ובכך מתבטאת מוגבלותם העיקרית של ארגוני העובדים היום – הם פשוט לא מתקיימים לשוק העבודה המודרני.

שוק העבודה היום דינמי בצורה קיצונית. מעברים בין מקומות עבודה, ולעיתים גם בין תחומי עיסוק הם עניין שיגרתי. מי שרואה בכך בעיה, לא מבין את העולם החדש בו אנו נמצאים – עולם בו מקצועות נולדים ומתנוונים מהר, בו ארגונים קמים, גדלים ונעלמים, בו יוזמה ויזמות הן תכונות חשובות, אך גם כזה שבו לתעשייה מסורתית יש מקום וגם לעובדים לא מקצועיים שעדין נדרשים בשלל תפקידים. זה עולם שבו אופן צבירת הניסיון התעסוקתי משתנה. בנוסף, יש שלל מקצועות ואנשים שעובדים בכמה מקומות עבודה, לא תמיד משום שתנאי עבודתם בלתי מספקים – לעיתים בשל מקצוע שבחרו. בכל מקרה, הדינמיות וריבוי מקומות העבודה לא ייעלמו.

בתוך שוק עבודה כזה ועדי עובדים מציעים הגנה מסוג אחד – שמירה על מקום עבודה. שמירה על מקום עבודה של עובדים חשובה, וחשוב שועדי עובדים יעשו בדיוק זאת. הן במקרים של פיטורים המוניים שלעיתים אין הם אלא קפריזה ארגונית שאחריה מגיע גיוס של אנשים בעלי אותם הכישורים בדיוק, והן במקרים בהם עובד יחיד מפוטר שלא בצדק או באופן לא הולם. אלו ואלו מתרחשים כל העת וחשיבות ועדי העובדים היא בין השאר בהגנת העובדים במקרים אלו.

עם זאת, מעבר בין מקומות עבודה מתרחש גם הוא כל העת והיעדר היכולת של ועדי עובדים לתת לו מענה מתאים מעיד על מגבלתם הגדולה. כך עובד שפוטר או בחר לעזוב מקום עבודה מוצא עצמו מנותק מועד העובדים שתמך בו, לעיתים דווקא בתקופה בה הוא פגיע במיוחד, תקופת האבטלה.

יש צורך בועדי עובדים, ראוי להרחיב את תחולת התארגנויות העובדים בישראל ולהביא ליותר עובדים מאורגנים. אך באופן ההתנהלות הנוכחי ועדי עובדים הם שירות חשוב אמנם, אך מוגבל בהתאמתו אל שוק העבודה של המאה העשרים ואחת. ראוי כי ועדי עובדים יתאימו עצמם אל המציאות המשתנה ויקבלו את המעבר המתמיד של עובדים בין מקומות עבודה. כך יוכלו לספק תמיכה למובטל המחפש עבודה, תמיכה במיומנויות רכות או בהכשרה מקצועית לעובד מפוטר ויחדלו מהתעקשות על מוסד הקביעות המייצר אי שוויון מובנה וחסר הצדקה במשק הישראלי.

Standard
עובדים

למה הקמנו את “עובדים”?

בשנים בהן עבדתי עם צעירים בסיכון בעיריית ירושלים נתקלתי בשלל אתגרים כרכז תעסוקה. כולם השפיעו על המאמצים שדרשה עבודתי, וכמובן שהשפיעו על הצעירים שהשירות היה מיועד להם. אתגרים אלו היו המוטיבציה להקמת המיזם שהפך להיות עמותת עובדים, הממשיכה להתפתח בימים אלו.

אתגר אחד נבע מהצורך בקשר בין ארגונים שונים העוסקים בתעסוקה. בירושלים כמה עשרות ארגונים המעניקים שירותים שונים בתחום התעסוקה, בישראל כולה כמה מאות. כל ארגון מעניק שירות לאוכלוסייה מסוימת, או כזה העונה לצרכים מסוימים. לעיתים יש צורך בהפניה של פונה בין עמותות, סוכנויות ממשלתיות או מחלקות עירוניות.

ריבוי הארגונים הביא לכך שרבים כלל לא מכירים לפחות חלק מהארגונים או השירותים הקיימים, כך לגבי אנשי מקצוע ולגבי הפונים הנזקקים לסיוע. ניסיונות שונים לריכוז החומר הרב קיימים והתקיימו אך לא מצאתי אף מאגר שכולל את כלל המידע הנדרש. כך שטבלת אקסל שהלכה והשתכללה מילאה אצלי את תפקיד המאגר הזה.

בנוסף, צעירים שהגיעו לגיל 26 לא יכלו לקבל מאתנו המשך הסיוע. אלו היו צריכים לפנות אל מחלקה אחרת בעירייה. גם צעירים שהופנו לגורמי תעסוקה אחרים אמורים היו להתנתק מאתנו. אך באופן לא רשמי אי אפשר היה שלא לתת מענה לאותם צעירים. גם אם המשיכו להיות מלווים על ידי עובד סוציאלי, צעירים אלו עברו בין כמה ארגונים המעניקים תמיכה תעסוקתית (ולעיתים גם בין כמה ארגונים המעניקים טיפול מסוגים שונים). הדבר כמובן הקשה על מעקב על מסלול התעסוקה שלהם. העובדה כי לא תמיד התקיים מעקב וקשר בין גורמי תעסוקה – הקשתה על קבלת והענקת שירות מיטבי.

אתגרים אלו קיימים לחברי אוכלוסיות חלשות, אך למעשה לכלל העובדים ומחפשי העבודה. למשל, רבים אינם פונים אל גורמים שיכולי לסייע להם – פשוט משום שאינם מכירים שירותים מסוימים (כך למשל יש שאינם מקבלים אף קצבאות אבטלה, כי אינם מכירים את זכאותם או מבושה). בנוסף, עולם העבודה הדינמי ורב האפשרויות הוא כזה שהאדם העובד זקוק לסיוע במציאת השירות המתאים ובכלל בהכוונה בעולם העבודה.

בעייתיות זו מתגברת כשמבינים כי הנוכחות האינטרנטית של רבים מהארגונים הנותנים מענה תעסוקתי מועטה או לא קיימת – כך שאפילו מציאת מידע על שירות לא מוכר יכולה להיות מאתגרת. נסו אתם לחפש אינטרנטית שירות כמו “ייעוץ תעסוקתי” וראו כמה תוצאות מופיעות – מבלי יכולת לסנן יועץ מוצלח יותר או פחות, או חברה מוצלחת ואמינה יותר או פחות – או לדעת איזה שירות מטעם המדינה יכולים לקבל בחינם או בהנחה משמעותית.

לשם כך הקמנו את עובדים, כדי לתת מענה לסוגיות הללו.

המטרה הראשונה היא כי “עובדים” ישמש כמקור מידע מרכזי לגבי עולם העבודה הישראלי- עבור עובדים, מחפשי עבודה, גורמי תעסוקה ואנשי אקדמיה. “עובדים” ינגיש וירכז מידע על גורמי תעסוקה שונים – עמותות, סוכנויות ממשלתיות, חברות פרטיות ויחידים, על חקיקה בנושאי תעסוקה, על סוגיות תעסוקתיות שונות ומחקרים אקדמיים בנושא תעסוקה.

לשם כך הקמנו את אתר עובדים בו מידע על עולם העבודה, מאמרים בנושאי תעסוקה ומידע על גורמי תעסוקה ויועצי תעסוקה שיכולים להירשם לאתר – כארגון בתחום התעסוקה, או כיועץ עצמאי.

המטרה השנייה היא חיזוק הקשר בין גורמי התעסוקה השונים הפעילים בישראל – עמותות, סוכנויות ממשלתיות וחברות פרטיות. ריכוז המידע על גורמים אלו ופתיחתו דרך אתר עובדים, הוא הצעד הראשון בקידום ההיכרות בין הארגונים הללו. בהמשך בכוונתנו לקדם קשר זה גם על ידי אמצעי נוספים.

המטרה השלישית מתמקדת בצורך בליווי ארוך טווח עבור עובדים ומחפשי עבודה. אנו רוצים לספק כתובת יציבה שתסייע במוביליות חברתית ותעסוקתית, בעולם בו חוסר הביטחון התעסוקתי הולך וגובר יש צורך בקיומה של כתובת יציבה שכזו. כתובת שתספק מידע, אפשרויות הפנייה אל ארגונים וחברות העוסקים בתחום התעסוקה ומענה כולל לכל אתגר תעסוקתי – בין אם במענה ישיר שלנו, או על ידי הפנייה אל גורם רלוונטי אחר.

כחלק מתפיסה זו, של כתובת לעובדים ומחפשי עבודה, הקמנו את מאגר היועצים של עובדים. מאגר יועצים זה יסייע למי שיחפש יועץ תעסוקתי מתאים לצרכיו, באזור גיאוגרפי קרוב אליו. כאמור, בנוסף למידע על יועצי תעסוקה רלוונטיים אנו מספקים מידע על ארגונים שונים הפעילים בתחום התעסוקה ומידע כללי על עולם העבודה הישראלי – כדי לסייע להעצמת העובד ומתן כלים להתקדמות חברתית.

מעבר לשירותים אותם אנו מספקים ונספק, אנו מעוניינים לשנות את השיח סביב תעסוקה בישראל. אנו רוצים לקדם את הראייה של העבודה כאבן התשתית של הכלכלה, כמו גם לקדם  את מרכזיות וחשיבות הייעוץ התעסוקתי לעובדים ולמחפשי עבודה.

Standard