סיפורים קצרים

רומן בשפת המקור

הסיפור שלו מתחיל בלילה שבו נרצח רבין. הוא היה אז מתבגר לפני השירות הצבאי וחלם לשרת בסיירת גולני, קורס טיס או סיירת מטכ”ל. בשכונה היה מישהו שתמיד חזר מסיירת גולני / טיס / מטכ”ל והיה לו כמו דמות האח הגדול שמעולם לא היה לו. כמובן שמת אחר כך בתאונת דרכים כשחזר מלבנון. מה גם שאבא שלו היה בעל המכולת והילדים צחקו עליו בגלל זה בבית הספר היסודי. רק שנים אחר כך ישלים אתו (ברבע השלישי של הספר, אחרי ההתנתקות). בכל מקרה, רבין נרצח והוא בדיוק ישב עם שני חברי ילדות שאתם יישאר בקשר כל החיים, כל הספר לפחות, ועם בחורה שמוצאה אחר משלו. הם ייפרדו בגלל המוצא והנסיעה שלה לאוניברסיטה בחו”ל. שירים של שלמה ארצי ואיפה הילד ילוו את כל הסיפור הזה

הוא יסתובב שבור לב ומחפש את עצמו אחרי השירות הצבאי ויספר על בחורות שהוא יוצא אתן לדייטים. כמה שנים אחר כך יסופר על איך התחיל עם אתרי ההיכרויות, ממש אחרי שחזר ממילואים באינתיפאדה השנייה שהשאירה אצלו פצע שלא יחלים במהרה. רק אחר כמה שנים, כשבתור מצביע שמאל-מרכז הוא יפגוש בתל אביב את הערבי שעיכב במחסום. הם יבכו אחד על כתפי השני ויבינו שבעצם כל האלימות הזאת וכל המלחמה הזאת מיותרת. במילים האלה

הוא יטייל אחרי הצבא עם חברים מהסיירת (בסוף הגיע לגבעתי, וכמה שהתאכזב. לא התפנה בבקו”ם, אבל שיחה עם אביו שבאותו מעמד סיפר לו שסבא מת תבהיר לו שמה שחשוב זה משהו אחר, משהו שיש עמוק בלב) למזרח או דרום אמריקה ויתאהב במקומית. חצי שנה של גן-עדן בארגנטינה / תאילנד / ניו-זילנד / נפאל / צ’ילה / הודו ואז מישהו יספר לו שהיה פיגוע, יום אחרי שיקראו לו יהודי מלוכלך ברחוב. לא, הוא לא היה קצין. תבינו את זה כי הוא משתחרר אחרי שלוש שנים. הוא איש פשוט, קל להזדהות אתו

הוא יחזור לארץ וילך ללמוד באוניברסיטה. משהו במרכז הארץ כנראה. חבר ילדות אחד ייסע לחו”ל ויאבד את עצמו. חבר ילדות אחר ילמד מנהל עסקים ומשפטים ויקנה עניבה. אבא שלו יהיה בודד מאד ואחותו תצא עם אחד החברים מהסיירת. הוא יגלה את זה בטעות, ביום הזיכרון לרבין. מלחמת לבנון השנייה תגרום לכך שאחותו תתאלמן ותעבור לגור אתו ועם החברה מרצח רבין. השנים גישרו על המוצא והנסיעה לחו”ל. היא החליטה לחזור לארץ כי רק כאן יש את האוויר הזה, ואווירה הזאת וכל המשפחה ואין ניכור. הם יחשבו להתחתן.

הוא יציע לה ברומא, כשיפתיע אותה אחרי ריב גדול והיא בכלל בנסיעת עסקים. היא תגיד לו שלא מתאים עכשיו. הוא יתאכזב (הוא לא כועס, זה משהו אצלו שהוא לא יכול לצעוק או לכעוס על אחרים. כמה שהוא מקנא בחבר הילדות עם העניבה, שהוא אסרטיבי ומנהל את כולם ויכול לדבר בקול רם, עוד מרצח רבין) ויחזור לארץ בטיסה הראשונה

הוא יגיע אחריה לדירה. למרות שיצא בטיסה יומיים לפניה. היא תשאיר לו שם רק מכתב מתנצל ותכתוב שעברה לפריז / לונדון / שנגחאי כי אי אפשר כאן, מחניק וכל האוויר הזה והאווירה ואי אפשר עם כל המשפחה מסביב וכולם מתעניינים בך כל הזמן. (גם אחותו כבר לא גרה שם, כמה פרקים אחר כך היא גרה במצפה בגליל ומטפלת ברייקי. היא תתחתן בסוף עם אחד מחברי הילדות, הלא אסרטיבי דווקא. הוא ישמח בשבילם שלושה עמודים ברצף) הוא יתפטר מהעבודה ויתחיל לכתוב רומן

עופרת יצוקה תעצור אותו מהכתיבה. אל תדאגו, הוא יחזור לזה אחרי המרמרה. אבל אחרי המרמרה זה כבר ינבא את המחאה החברתית והוא יתלבט למי להצביע. בערך אז, הוא פוגש את הערבי מהמחסום (ערבי או פלסטיני? מתישהו צריך להחליט). זיכרונות מההתנתקות יעלו. הוא לא תמך אבל לא התנגד. אבל חבר מהסיירת (גבעתי, לא גולני ולא מטכ”ל, גם לא צנפים [לא לשכוח לערבב בפנים סלנג צבאי, גורם לחיבור]) גר באחד מהגוש-קטיפים. שם הם עשו אצלו כל הפלוגה שבת או שתיים. הוא התקרב אל אחותו הדתייה של הדתי והיה שם חשמל שלא קרה אתו כלום. בהמשך תהיה שיחה עם ניצול שואה ומישהו יצא מהארון בפריפריה

בכל מקרה, רבין מת כבר כמה שנים, שרון עדיין מתפקד, ובהתנתקות האחות הדתיה מגוש-קטיף כבר נשואה, אבל לא באושר. החבר מתנגד להתנתקות ויש להם שיחה שלמה על סירוב פקודה, אי ציות אזרחי, ציונות, שלמות הארץ וזכויות אדם – של יהודים וערבים (או פלסטינים?). ההתנתקות סך הכל מגיעה אצלו בזמן לא רע – הוא בחופשת קיץ באמצע התואר השני. הוא הלך ללמוד את זה בשביל הנשמה, אבל זה הפך למקצוע. ככה זה בחיים, לפעמים אתה מוצא את עצמך במסלול של הבורגנות. הוא יגיד בעמוד 275 למטה

אחרי עופרת יצוקה הוא יפגוש את האחות מגוש קטיף ברחוב. היא תהיה גרושה, חילונית, גבוהה ומתולתלת. ממש כמו וממש לא כמו שהוא זכר אותה. מפה לשם הם יצאו לדייט ויבינו שזה לא יכול לקרות כי יש ביניהם איזה פער אדיר שלא יוסבר. הלב שלו יישבר

נתניהו נבחר, והוא בכלל באמסטרדם אבל בדיכאון. הוא מבקר חבר מהצבא שבאמת הצליח. (רמזים לסחר בסמים בלי אמירות מפורשות) הם לא יעשנו כל הספר, אבל תופיע קופסת סיגריות בפרק הראשון שנפתחה בפרק השלישי כשהיו בצבא והיה משעמם. לא במחסום, במחסום היה קשה לכולם

רבין מת, נתניהו ראש הממשלה והבחורה מרצח רבין חוזרת אליו באמסטרדם. היא בדיוק נפרדה מגוי בלונדיני וספורטיבי. היא באמת רואה עולם והוא נמצא בארץ. עכשיו שניהם באמסטרדם וזה ממש חלומי. הוא מספר לה על משבר הכתיבה שלו. הוא עדיין לא יודע שאחרי המרמרה הכול יסתדר

אחרי המרמרה הכול מסתדר. הבחורה מרצח רבין מתקשרת אליו לנייד כשהוא אוכל פלאפל עם חבר מהסיירת (זה טקס שלהם שהם לא מוותרים עליו מאז הטירונות כשיצאו לאפטר וקרה משהו לא קל שחיבר ביניהם) ובדיוק רואה את הערבי מהמחסום. הוא מדבר אתה ואז מתחבק עם הערבי והכל נסלח. הוא חוזר לדירה שלו, מנקה אותה, חוזר לכתוב את הספר ומקבל הצעה שאי אפשר לסרב לה להוציא בכריכה רכה, הוא מעדיף מט. הוא מבקש שעל הכריכה הרכה (מט) יהיה ציור שלו עם הבחורה מרצח רבין שצייר החבר הטוב מהסיירת והפלאפל. זאת הפריצה הגדולה שהחבר תמיד חיכה לה. זה קצת ממה שהוא יכול להחזיר לו כי הוא הציל לו את החיים בטירונות בפלאפל, בפיגוע. המחבל המתאבד אז היה אח של הערבי מהמחסום (סגרנו, ההוא מהמחסום ערבי, אחיו פלסטיני). כשהספר יוצא הם מתנשקים מול החנות שבה הספר שלו ממלא את המדפים, בקניון שבנו על החורשה שבה בילו יחד כשרבין נרצח

 

פורסם במקור באסופה מחזור 95

Advertisements
Standard
סיפורים קצרים

רוטמן – סיפור קצר

רוטמן נחת בארץ בקיץ 68′. זה היה שילוב של סיבות, החנינה שקיבל בארץ, הבלגים שהתחיל להרגיש על הזנב, אשתו ששכבה עם אחד השכנים דרך קבע, דווקא אחד ששתו יחד כמה פעמים,  וכמובן מות אמו. זה תמיד כמה דברים, תמיד צרורות

את הלוויה והשבעה פספס, אבל מצא את הקבר בקיבוץ. הבני זונות לא קברו אותה ליד אביו, שמת חמש שנים קודם לכן. שמו אותה בקצה, ליד הילד המשוגע מוורשה, שטבע במגדל המים

אחותו של רוטמן השמינה מאד, שלושה ילדים ועבודה בחדר האוכל. בעלה זיין אחרות, רק אחרות, זה כבר היה מעבר למפריע, זה היה שגרתי. רוטמן תפס את זה מהרגע הראשון שישב מולם, וגם תפס שאיננו רצוי ומוטב שיסתלק ומהר. היה לו כסף, תפור טוב במזוודות. אחר כך קנה כספת קטנה, יקרה מאד ולא שווה את הכסף

עד אמצע  71′ בית הקפה שלו כבר היה שם דבר בתל אביב. הקשרים נשארו לו וארגנו לו חומרים שאנשים בארץ לא דמיינו, באיכות של אירופה, שאנשים בארץ לא חלמו. זה היה מקובל לשבת אצלו, לעשן, לשתות, להקיא על המרפסת האחורית, שפתח במיוחד באפריל 70′, כשהעסק גדל עוד

זה סתם היה מסוכן, לא היה הכרחי בכלל, הרגל. הרגל חוזר. הוא זיין את המלצרית הקיבוצניקית הרזה, את השמנה זיינו הטבחים ופעם בשבועיים זיין אותה מ”פ בצנחנים שלא הבין כלום

רוטמן קלה פולי קפה במטבח מאחורה, היה סוגר דילים עם בדואים על כמהין וחשיש ועזר לבוהמיינים לתרגם מצרפתית. התרגומים לא הביאו כסף ישר, אבל הבוהמיינים תפסו ממנו ונשארו יותר, שותים עוד קפה, מביאים עוד לקוחות, מביאים פרופסורים מירושלים ושאר אביונים שחסכו כל גרוש אבל קנו קפה ועישנו משהו ליד

בנובמבר 71′ ערבי מיפו שבר לו שלוש צלעות והשאיר אותו עם פנים נפוחות על חוף הים. זה אפילו לא היה קשור לכסף של רוטמן, זה היה מכר מהקיבוץ שלא היה צריך לסמוך עליו. אחרי שהמכר מהקיבוץ החזיר לערבי מה שהיה צריך, רוטמן דאג שגם ההוא וגם הערבי יקבלו ויקבלו חזק. כלכלית זה לא היה שווה, אבל היה חשוב מבחינות אחרות

אבל בתחילת 72′ זה היה כסף שלו שבגללו פרצו לו לבית הקפה, לקחו כסף וחומרים. הקיבוצניקית השמנה עזבה להתחתן עם המ”פ, שקיבל קידום. היא המשיכה לאכול מהצד. הילד השני שלהם יהיה של חבר של המ”פ, הראשון יהיה בסדר, אף אחד לא ידע מזה ומזה

הרזה התאבדה בפברואר 73′, חודש אחרי שעברה לגור אתו, אצלו. זה סיבך אותו קשה, אבל לא פטאלי, לא הבינו מאיפה השיגה את האקדח. האמת שאת זה גם רוטמן לא הבין. בית הקפה עוד עבד, הלך חזק. הג’ינג’ית ממטולה, שהקיבוצניקית הרזה כתבה שבגללה היא התאבדה, הייתה מלאת הבנה

במאי אחותו באה אליו בוכה, לא מקובל במיוחד, לבית הקפה, בלי הודעה מוקדמת. רוטמן לא ידע מה העניין, השכיבות של בעלה היו עניין של שנים, על סתירה אחת מפרקת הכל? גם עוזבת את  הקיבוץ? מה יש לה חוץ מזה בכלל? חודשיים היא גרה אצלו בחדר בדירה, עובדת במטבח בית הקפה, מעשנת הרבה, חיה חיים של בת עשרים, כולל זיון עם משורר כושל ומדוכא, אחד האפסים. זה הגעיל אותו, אבל זאת אחותו. אחרי חודשיים נשברה, חזרה לקיבוץ, חטפה בעיקר התעלמות ומבטים קרים, הדברים רק נהיו גרועים יותר. בתחילת יולי 73′ הג’ינג’ית עזבה והיה לו יום עם שלוש זונות, לא קל בכלל

הייתה שחקנית קטנה, בת עשרים ושתיים או שלוש, יפה, שרה יפה. נתן לה לגור אצלו ועבדה בתור מלצרית, הייתה מלאה בכוונות טובות. בסוף אוגוסט, אחרי לילה שעשתה כל מה שרצה, איבד עניין, אבל השאיר אותה, אתה כבר לא צעיר, אמר לו מישהו שהכיר מהקיבוץ, היה עכשיו מזכיר החוץ ואמר שהגיע לתל אביב במקרה

אוקטובר היה קשה. האספקה מבלגיה והולנד נעצרה, גם מהבדואים. השחקנית עשתה הופעות לחיילים והיה ברור לו שהיא שוכבת עם אחד בלילה לפחות. גם היה חלש מבחינת לקוחות. זה לא נפסק גם אחר כך, בית הקפה היה כבד, מדכא, אי אפשר היה לסבול את זה. הוא עצמו נראה תקין, אנשים לא הבינו למה הוא לא מתגייס

היה קטע מגעיל באחת השבתות, מישהי הקיאה עליו במיטה, הוא שבר לה את האף ישר, בלי לשים לב, דיממה לו על הסדינים, על המזרן, על השטיח. לא ראה אותה יותר

גם אחר כך כבר לא חזר למה שהיה פעם. ב 74′ לא הייתה מלחמה, אבל הוא לא יכל לסבול את זה יותר. עד אמצע יוני אסף את מה שנשאר וחתך לארגנטינה. בסוף אותה שנה אחותו ילדה, בעלה ידע בוודאות שזה לא ממנו, אבל משום מה לא אמר מילה. ההיא ממטולה הייתה באה אתו אם היה מבקש, הייתה עושה בשבילו הכל, לא רק בגלל זה הוא עזב אותה אז

בתחילת שנות השמונים פגעה בו מכונית, על משהו שקשור בכסף, לא תפסו אף אחד, אבל הוא ידע מי זה באותו רגע ממש. אחר כך המולטית שלו, כמו בספרים, עם ילד בן ארבע, חזרה להזדיין בשביל כסף

אחותו שמעה על זה באיחור של חצי שנה כמעט, כבר לא הייתה מסוגלת לזוז, גם לא עם קלנועית, היא באמת בכתה עליו, ההיא ממטולה הייתה בוכה אם הייתה יודעת, גם הג’ינג’ית והשחקנית, אם היו נשארות בחיים

שנה וחצי אחרי השחרור אני עם האחיינית שלו, על הקבר בבואנוס איירס. לקח יום וחצי חיפושים. לא ברור למה היה אכפת לה כל כך, לי בכלל לא היה בזה עניין, אבל בה היה לי עניין. היא  דיברה הרבה על איך הייתה לפני הטיול ותהיה אחריו,  שהיא תרזה, הכי צעירה מארבע, אני זוכר פנים יפות

אחרי שבוע חזרתי לארץ, היא עוד שלחה לי כמה תמונות מפרו, מבוליביה, מנפאל, שלא שמרתי. לא מצאה את האישה והילד, לא היה שום קצה חוט אליהם

פגשתי אותה פעמיים אחר כך, שתיהן במקרה. כל פעם הייתה עם גבר אחר, היא לא רזתה. בפעם השנייה הייתה נשואה, בחור מקריח, היא חייכה הרבה, הוא דחף את העגלה, אני הייתי לבד וזה היה חודש קשה. אחרי שהלכה ישבתי על מעקה בטון, גמרתי שתי סיגריות מהירות והנשימה הפכה כבדה. הייתי יכול להיות נחמד יותר, לא היה עולה לי כסף לחייך קצת ולפרגן, זה גם אמור להשתלם בסופו של דבר

פורסם במקור בכתב העת “מעין” בגיליון 6 

Standard