מדיני, פוליטיקה

נו, ספחו

 

בשישי האחרון חשף זאב קם תכנית לספח את העיר מעלה-אדומים, דרך הצעת חוק של חברי הכנסת יואב קיש את השיח הישראלי כך ובצלאל סמוטריץ’. על פי קם הצעת החוק, והקמפיין שילווה אותה ישיגו שתי מטרות: האחת היא העברת השיח על עתיד יהודה ושומרון מהשמאל המבקש לפנות אל הימין המבקש לספח; השנייה היא הפעלת מנוף לחץ על הנשיא אובאמה בשלהי כהונתו – אשר רבים בימין הישראלי רואים בה תקופה מועדת לפורענות.

אבל האמת היא, שאם סיפוח מעלה-אדומים הוא “המהלך המשמעותי ביותר שקידם מחנה הימין זה שנים רבות.” כפי שכתב קם, לא ברור מה עשו כאן ממשלות ימין כבר שנים. מעלה אדומים, יחד עם אלפי מנשה וחלקו המערבי של גוש עציון יהיו חלק ממדינת ישראל גם על פי התכנית המפורטת של יוזמת ז’נווה. כלומר, סיפוח אזורים אלו אמור להיות מקובל גם על חברי מרצ. מכאן מובן מאליו שגם על אנשי שמאל-מרכז כמו יצחק הרצוג או ציפי לבני. לפיכך העובדה כי: “לחלקים במחנה הלאומי, ובוודאי לרבים במחנות היריבים, זה נראה כמו מטרה דמיונית וחסרת סיכוי.”  מעידה על כך כי ממשלות הימין בראשות נתניהו נמנעו מלקדם מהלך ימני, שהיה יכול להיות מקובל על מרבית החברה הישראלית. כתומך נלהב של חזון שתי המדינות, אני תומך בשלווה גם בהצעה זו. ייתכן כי יהיו חברי אופוזיציה שיתנגדו להצעה. אך אפשר לצפות כי לפחות אצל חלקם הטיעון המרכזי יהיה “למה עכשיו?” או “למה בצורה חד צדדית?” אלו טיעונים ראויים ויש להשיב עליהם ברצינות. לא רק לטעון כי יש צורך לעשות “דווקא” לאובמה.

למעשה, למרבית השמאל הישראלי יהיה קל מאד לקבל ההצעה כזו. למעשה, היא משולה להצעת חוק לפיה ישראל מוותרת על ריבונות בחלקו המזרחי של הירדן. מלבד מיעוט כמעט מבוטל בימין, אין איש שיכול לדקלם היום ברצינות את “שתי גדות לירדן – זו שלנו, זו גם כן” של זאב ז’בוטינסקי.

מדובר בהצעה שהיא מעט מאד ומאוחר מאד. יכול כל ישראלי לשאול: מדוע רק שבע שנים אחרי תחילת כהונת נתניהו, נזכרים סוף סוף כמה חברי כנסת לספח שטחים שיוסי ביילין הכיר בכך שריבונות ישראלית צריכה לחול עליהם? יתר על כן, ראוי כי ישאלו אנשי הימין: מדוע ה-תכנית הימנית של הממשלה הזו היא כזו שגם אנשי מרצ היו יכולים להיות חתומים עליה, וכנראה יתנגדו לה רק מעצם ישיבתם באופוזיציה?

למעשה, מדובר לא רק במעט מדי ומאוחר מדי – אלא גם בזלזול בציבור. במעלה אדומים חיים כמעט ארבעים אלף תושבים. הם הגיעו אל העיר בברכת כל ממשלות ישראל וקיבלו, כאמור, גם את ברכת הדרך של אנשי יוזמת ז’נווה, להישאר בדיוק במקום בו בנו את עירם. לא מגיע להם, ולנו, שהצעת החוק המתבקשת להחיל ריבונות ישראלית על פרבר ירושלמי זה תהפוך לקנטרנות כלפי ציפי לבני, יצחק הרצוג וברק אובאמה. היה מצופה כי הצעה כזו תהיה חלק מתכנית אסטרטגית של ממשלת ישראל (הימנית, אם שוב יש להזכיר) לספח את כלל גושי ההתיישבות שלגביהם קונצנזוס רחב. אך ההתנהלות בנוגע להחלת הריבונות על העיר מעלה אדומים מראה כי לא שינוי המצב בשטח הוא העניין המרכזי כאן, אלא רק הישרדות פוליטית של ממשלת ימין, הנמנעת בעקשנות ובפחדנות מלבצע את מה שנבחרה ליישם.

Advertisements
Standard