Uncategorized

“בִּמְדִינַת הַחֹק, בָּאָרֶץ הַחֵרוּת אָמָּנִים לַכֶּלֶא! – ” המקרה המטריד של דארין טאטור

המקרה של המשוררת דארין טאטור מעיד רבות על האווירה הציבורית בישראל שאחרי מבצע ‘צוק איתן’, ועל על האופן שבו נתפסת השירה ולפיכך גם המשוררים. המקרה של טאטור ראוי לדיון נרחב בשל משמעותו לגבי השירה העברית, המשוררים ובעיקר שירת מחאה או שירה שהקשריה פוליטיים

דארין טאטור – משוררת בת שלושים ושלוש, תושבת הכפר ריינה הסמוך לנצרת – נעצרה באוקטובר 2015 בעקבות פרסום שיר וסטטוסים בפייסבוק. בנובמבר אותה שנה הוגש נגדה כתב אישום, היא שהתה מעל שלושה חודשים במעצר ובהמשך במעצר בית בתנאים מגבילים, שנמשך עד לכתיבת שורות אלה

אנשי רוח, סופרים ומשוררים רבים התגייסו לסייע לטאטור. ביוני 2016 נערך בתל אביב אירוע מחאה נגד מעצרה של המשוררת בחנות הספרים ‘סיפור פשוט’ ואחריו אורגן אירוע דומה בחיפה וכן הפגנה. בספטמבר 2016 הקדיש לה הארגון Pen International את ‘יום התרגום הבינלאומי’. באוקטובר 2016, שנה לאחר מעצרה, חתמו על עצומה למען שחרורה מעל 180 משוררים, סופרים ואנשי רוח ואקדמיה, ביניהם טל ניצן, דויד גרוסמן, טוביה ריבנר, א.ב. יהושע, ופרופ’ שמעון זנדבנק. סך הכל התגייסו למען שחרורה של טאטור מאות אנשים, בישראל וברחבי העולם

בעת שנעצרה טאטור התחולל גל טרור מכאיב בעיקר באזור ירושלים ובמהלכו נוטרו הרשתות החברתיות כמרחב הסתה של פלסטינים. כך למשל ביוני 2015 הואשם עודאי ביומי, ירושלמי בן עשרים ושלוש, בכך שפרסם בפייסבוק פוסטים שהסיתו לאלימות, ונגזרו עליו 17 חודשי מאסר בפועל. מקרה זה לא היה חריג: מעצרים וכתבי אישום הוטלו על לא מעט פלסטינים שפרסמו סטטוסים ברשתות חברתיות. ועל רבים מהם נגזרו חודשי מאסר ארוכים

שנה קודם לכן, בנובמבר 2014, נעצרה האמנית נטלי וקסברג-כהן בעקבות סרטון שביימה – “קקי במקום דם”, שבו נראו היא ויסמין וגנר עושות צרכיהן על כארבעים דגלי מדינות שונות, ביניהם דגל ישראל. וקסברג-כהן הושמה במעצר בית למשך חודשים, נעצרה כמה פעמים ונחקרה ארוכות, נאסר עליה לגלוש באינטרנט במשך חודש, וחפציה, ביניהם המחשב שלה, הוחרמו

מעצרים אלה התרחשו במקביל להאשמות כלפי יוצרים, תיאטראות, סופרים ואמנים בכלל כי הם פוגעים בתדמית המדינה או במורל הלאומי. יצירות כמו ההצגה “הזמן המקביל” של תיאטרון אל מידאן בחיפה הועמדו למבחנם של שרים וחברי כנסת; הספר גדר חיה של דורית רביניאן הושמט מהמלצות משרד החינוך בטענה שהוא מעודד להתבוללות; שיריו של מחמוד דרוויש עוררו ויכוח עז בעקבות תוכנית על שירתו בגלי צה”ל. בטקס פרסי הקולנוע בספטמבר 2016 הוצג שירו “תרשום, אני ערבי” ושרת התרבות והספורט מירי רגב יצאה בהפגנתיות בעת הצגתו. בנאומה, לאחר ששבה לאולם, התעמתה עם קהל היוצרים שבאולם. שרת התרבות התנגדה גם להופעתו של הראפר תאמר נפאר בחיפה באוקטובר 2016, אירוע שהסתיים בהופעה רבת משתתפים של נפאר

השנים שבאו בעקבות ‘צוק איתן’ בעזה הפכו לשנים של מתח שחלחל אל התחום של חופש הביטוי ובמידה רבה אל חופש היצירה וחופש היוצרים. בהקשר הזה נעצרה דארין טאטור, ובהקשר זה יש להבין את מעצרה

השיר שהצית את המהומה הוא השיר ‘התקומם עמי, התקומם נגדם’, אשר פרסמה טאטור בדף הפייסבוק שלה והוקרא בישיבה הראשונה של משפטה. הקריא את השיר אחד השוטרים שחקרו אותה – אך הוא עצמו הסביר כי תרגום השיר לעברית אינו מדויק

אביא אותו כאן בתרגומם של תמר גולדשמיד, אילנה המרמן ואיריס בר, זה התרגום שהוקרא בהפגנה בתל אביב למען שחרורה של טאטור

הִתְקוֹמֵם, עַמִּי, הִתְקוֹמֵם נֶגְדָּם/ בִּירוּשָׁלַיִם חָבַשְׁתִּי אֶת פְּצָעַי/ וְתִנִּיתִי אֶת צָרוֹתַי לֵאלֹהִים/ וְשַׂמְתִּי אֶת נַפְשִׁי בְּכַפִּי./ לְמַעַן פָלַסְטִין עֲרָבִית/ לֹא דַּי לִי בְּפִתְרוֹן שֶׁל שָׁלוֹם/ לֹא אוֹרִיד לְעוֹלָם אֶת דְּגָלַי/ עַד אֲשֶׁר אוֹרִידֵם מֵעַל מוֹלַדְתִּי./ הַכְנִיעֵם לַזְּמַן שֶׁיָּבוֹא,/ הִתְקוֹמֵם, עַמִּי, הִתְקוֹמֵם נֶגְדָּם/ הִתְקוֹמֵם כְּנֶגֶד שֹׁד הַמִּתְנַחֵל/ וְלֵךְ בְּעִקְבוֹת שַׁיֶּרֶת הַחֲלָלִים./ קְרַע אֶת הַמִּסְמָכִים הַמְּבִישִׁים/ הַמַּנְצִיחִים אֶת הַדִּכּוּי/ הַמּוֹנְעִים מֵאִתָּנוּ לְהָשִׁיב אֶת זְכֻיּוֹתֵינוּ./ שָׂרְפוּ אֶת הַיְּלָדִים הַחַפִּים מִפֶּשַׁע/ וּבְהָדִיל צָלְפוּ בְּפֻמְבֵּי/ הָרְגוּ אוֹתָהּ לְאוֹר הַיּוֹם./ הִתְקוֹמֵם, עַמִּי, הִתְקוֹמֵם נֶגְדָּם/ הִתְקוֹמֵם כְּנֶגֶד תּוֹקְפָנוּת הַמִּסְתַּעֲרֵב/ אַל תַּטֶּה אֹזֶן לִמְשָׁרְתֵי הַשִּׁלְטוֹן/ שֶׁקָּשְׁרוּ אוֹתָנוּ בְּאַשְׁלָיַת הַשָּׁלוֹם/ אַל תַּחְשֹׁשׁ מִלְּשׁוֹנוֹת הַמֶּרְכָּבָה/ כִּי הָאֱמֶת שֶׁבְּלִבְּךָ חֲזָקָה יוֹתֵר/ כָּל עוֹד אַתָּה מִתְקוֹמֵם בְּמוֹלֶדֶת/ שֶׁחָיְתָה פְּלִישׁוֹת וְלֹא הִתְעַיְּפָה/ עָלִי קוֹרֵא מִקִּבְרוֹ/ הִתְקוֹמֵם, עַמִּי, הִתְקוֹמֵם נֶגְדָּם/ וּכְתֹב אוֹתִי בִּפְּרוֹזָה אֶל מוּל הַיָּרִיב/ הָפַכְתָּ לִתְשׁוּבָה לִשְׂרִידַי/ הִתְקוֹמֵם, עַמִּי, הִתְקוֹמֵם נֶגְדָּם

הילדים הנשרפים הם ילדי משפחת דוואבשה מכפר דומא, שביתם הוצת בידי יהודים ב-31 ביולי 2015, וגם  הנער מוחמד אבו-ח’דיר משועפט, שנחטף ונרצח בידי שלושה יהודים בתחילת יולי 2014, בעקבות חטיפתם ורציחתם של שלושה נערים יהודים מגוש עציון. “הדיל” המוזכרת כאן היא הדיל אל-השלמון, צעירה בת שמונה-עשרה שנהרגה מאש צה”ל במחסום בחברון. החיילים טענו כי ניסתה לדקור אותם, אך לא ברור אם כך אכן היה. “לשונות המרכבה” הן יריות או זחלי טנק המרכבה הצה”לי. אגב, בתרגומו של עודד וולקשטיין המשפט “וְלֵךְ בְּעִקְבוֹת שַׁיֶּרֶת הַחֲלָלִים” תורגם למשפט “והצטרפו לתהלוכת השהידים”, הטעון בהרבה. כך תרגם גם שוטר בפתיחת משפטה של טאטור, וטעה בלא מעט מהמילים ומשמעויותיהן

בטרם המשפט, דארין טאטור היתה משוררת פעילה, אך לא מוכרת במיוחד. שיריה נכתבו בערבית ולא תורגמו לשפות אחרות. כאמור, לאחר שנעצרה תורגמו כמה משיריה לעברית ולאנגלית ושיר אחד, שאסקור עוד מעט, תורגם לכמה שפות. ספר שיריה היחיד עד כה פורסם בשנת 2010 ונקרא המלחמה האחרונה. שיריה פורסמו בכמה אתרי אינטרנט והיא השתתפה בכמה אירועי שירה, ביניהם אירוע ליום האשה בעיר נצרת ואירוע לזכר טבח כפר קאסם. בימים אלה היא שוקדת על ספר שיריה השני, שמרבית שיריו עוסקים בחוויות נשיות ובעיקר בחוויות של היות קורבן לאלימות מינית ומקום האשה בחברה הערבית

מרבית שיריה כלל לא עוסקים במאבק הישראלי-פלסטיני, אך אלה לא התפרסמו במיוחד. שיר נוסף שכתבה, ואשר קיבל פרסום משמעותי, הוא השיר שכתבה במעצרה בכלא ג’למה, ב- 02.11.15, היום שבו נמסר לה כתב האישום. השיר תורגם לעברית בידי רג’אא זעבי-עמרי ונקרא ‘כלי הפשיעה: עט’

בַּכֶּלֶא פָּגַשְׁתִּי אֲנָשִׁים/ שֶׁלֹּא נוֹשְׂאִים מִסְפָּר, וְאַף לֹא נִסְפָּרִים/ פָּגַשְׁתִּי רוֹצֵחַ, פָּגַשְׁתִּי עֲבַרְיָן/ פָּגַשְׁתִּי גַּנָּב, פָּגַשְׁתִּי שַׁקְרָן/ וְיֵשׁ שָׁם צַדִּיק וְיֵשׁ שָׁם כּוֹפֵר/ וְיֵשׁ מִי שֶׁתָּעָה וְיֵשׁ מִי שֶׁתָּהָה/ פּוֹשֵׁעַ גַּם, וְגַם רָעֵב יֵשׁ שָׁם/ וְיֵשׁ לוֹקִים בְּמַחֲלַת הַמּוֹלֶדֶת/ מֵרֶחֶם הַכְּאֵב נוֹלְדוּ/ חָווּ אֶת מְלוֹא הָעָוֶל/ וְגָדְלוּ לִילָדִים/ נִגְזַל תֻּמָּם עַד תֹּם/ וְנִדְהֲמוּ אֶל מוּל נִפְשָׁעוֹת הָעוֹלָם/ הֵם גָּדְלוּ… וְאִתָּם גָּדַל הָעֶצֶב/ וְהִתְעַצֵּם עִם כָּל דִּכּוּי…/ גָּדְלוּ כְּפֶרַח שֶׁאַדְמָתוֹ מֶלַח/ לְלֹא פַּחַד הֶאֱמִינוּ בְּאַהֲבָה…/ וְהֵם אָשְׁמוּ כְּשֶׁאָמְרוּ:/ “עַד אֵין גְּבוּל נֹאהַב אֶת הַמּוֹלֶדֶת”./ וְלֹא יָדְעוּ מֵעוֹלָם מֶה הָיָה חֶטְאָם…/ אַהֲבָתָם הָפְכָה פֶּשַׁע/ מֵאוֹהֲבִים לַכֶּלֶא!// אֲנִי מְנַהֶלֶת דִּיאָלוֹג עִם נִשְׁמָתִי/ בְּרֶגַע שֶׁל פִּקְפּוּק אֲנִי תּוֹהָה/ וּמָה עִם פִּשְׁעֵךְ, הוֹי אַתְּ, עַצְמִי// אֲנִי כְּבָר לֹא יוֹדַעַת מָה פִּשְׁרוֹ…?!/ אֶת הַדָּבָר הַיָּחִיד אָמַרְתִּי כְּבָר/ הִבַּעְתִּי אֶת מַחְשְׁבוֹתַי/ כָּתַבְתִּי עַל הָעָוֶל שֶׁמִּתְרַחֵשׁ/ בִּדְיוֹ רָקַמְתִּי אֶת אַנְחוֹתַי…/ בַּשִּׁיר שֶׁכָּתַבְתִּי/ הָאַשְׁמָה כְּבָר הִתְלַבְּשָׁה עָלַי/ מִכַּף רֶגֶל עַד רֹאשׁ/ אֲנִי מְשׁוֹרֶרֶת בְּבֵית סֹהַר/ מֵאֶרֶץ הָאָמָּנִים הִגַּעְתִּי/ הַפֶּשַׁע שֶׁלִּי: מִלִּים כְּתוּבוֹת/ כְּלִי הַפְּשִׁיעָה: עֵט/ אֶת הַדְּיוֹ, שֶׁנָּזַל מֵעוֹרְקֵי הָרֶגֶשׁ/ הֵם קָרְאוּ לְדוּכַן הָעֵדִים/ שֶׁיְּסַפֵּר עַל פִּשְׁעֵנוּ…// הוֹי גּוֹרָלִי, הוֹי  שְׁנוֹת חַיַּי!/ הַקְשִׁיבוּ…/ לְדִבְרֵי הַשּׁוֹפֵט הַקְשִׁיבוּ/ הַשִּׁיר שֶׁלִּי מָאֳשָׁם הִנּוֹ/ וְהַשִּׁיר שֶׁלִּי פֶּשַׁע הוּא./ בִּמְדִינַת הַחֹק, בָּאָרֶץ הַחֵרוּת/ אָמָּנִים לַכֶּלֶא

דארין טאטור קיבלה את פרסומה בעקבות מהלך קיצוני של משטרת ישראל ורשויות החוק על רקע החשש מאלימות ומטרור, והובא עד אבסורד. אך יש עניין נוסף ומזיק בגל העכור הזה, והוא רידוד השיח ומתוך כך רידוד היחס אל הספרות והשירה. טאטור כאמור לא היתה משוררת מוכרת בטרם מעצרה, ודאי שלא לדוברי העברית. אלמלא היתה נעצרת, ספק אם היו שומעים עליה ועל יצירתה. אך יצירתה לא נקראה כלל כשירה, אלא כקריאה להסתה. קריאה שכפו מערכת המשפט, המשטרה וכוחות הביטחון והיא כפייה אלימה ואפלה של השיר אל היותו מניפסט ולא עוד יצירת אמנות. יותר מכך, אף המחזיק במניפסט הוא עצמו לא לגיטימי

אך שיר איננו מסר ישיר ואינו מניפסט פוליטי, גם כשיש בו מסר כזה, למרות מה שחושבים נציגי ממשל מסוימים, פעילים פוליטיים ואף משוררים אחדים

מדובר על תהליך מתמשך של רידוד הקריאה ביצירה הספרותית והפיכתה למניפסט שטחי של “בעד או נגד”, הסתה או ביקורת לגיטימית. התהליך הזה מפחיד בשל האיום הממשי בסנקציות משפטיות, והוא מפחיד משום שהיוצר אינו חפץ להיות מוקע מהחברה שבה הוא חי. מדובר באיום על חופש הביטוי והיצירה, אך מעבר לכך, תהליך זה משטח את החשיבה והופך אותה חד ממדית. התהליך דומה למה שליווה את האיום הגרעיני – כפי שכתב עליו מרקוזה במסתו ‘האדם החד ממדי’ – איום קיומי שהופך כל ביטוי לתומך או מתנגד למשטר. כך השיר, כיצירת האמנות בכלל, הופך לאחת משתיים – בידור בלתי מזיק או טקסט פוליטי – בתוך/מחוץ לגבולות המותר והאסור

וכבר היו דברים מעולם. כמה דוגמאות: שירה של יונה וולך ‘תפילין’ פורסם לראשונה ב’עיתון 77′ בשנת 82′ והביא לזעם ציבורי והתבטא גם באמירה הבלתי נשכחת של סגנית שר החינוך דאז, מרים גלזר-תעסה: “וולך פשוט מופרעת… בהמה מיוחמת שכותבת שיר כזה ועוד מפרסמת אותו”; היו גם מכתבי איום, איומים בסגירה ואף חרם של המשוררת זלדה על כתב העת. הסיפור “חרבת חזעה” של ס’ יזהר עובד לטלוויזיה בערוץ הראשון בשנת 1978, ובשיתוף שר החינוך דאז, זבולון המר, הופעלו לחצים לדחיית שידורו. בשנות השמונים של המאה העשרים כמה שירים מושרים שהכילו מסרים נגד הכיבוש נאסרו להשמעה בגל”צ ובתחנות קול ישראל, בהם “חד גדיא” של חוה אלברשטיין, “אחרינו המבול” של נורית גלרון וכן “יורים ובוכים” של סי היימן

משוררים בעולם ספגו סבל רב עוד יותר מיד שלטונות. המפורסם ביותר הוא כנראה המשורר פדריקו גרסיה לורקה, שנרצח בידי כיתת יורים של הימין הפשיסטי בתחילת מלחמת האזרחים בספרד בשנת 1936. יוסף ברודסקי נעצר בשנת 1964 על ידי השלטונות הסובייטיים והוגלה צפונה אל ארחנגלק הנידחת (ובהמשך הוגלה מברית המועצות בכלל). אוסיפ מנדלשטם פרסם בשנת 1933 את השיר ‘אנחנו חיים בלי לחוש את הארץ מתחת לרגליים’ שתחילתו במילים: “אֵינֶנּוּ חַיִּים, רַק מְהַלְּכִים עַל קְצוֹת הַבְּהוֹנוֹת/ עַל פְּנֵי הַחַיִּים מֶרְחָק עֶשֶׂר פְּסִיעוֹת/ מִלּוֹתֵינוּ הֵן דְּמָמָה וְתו לֹא./ וְאִם נִקְשֶׁרֶת שִׂיחָה לְעִתִּים/ אֲנַחְנוּ נִזְכָּרִים בְּאִישׁ מִן הֶהָרִים בַּקְּרֶמְלִין,/ סְבִיבוֹ מַנְהִיגִים גְרוּמֵי צַוָּאר,/ שְׂפָמוֹ שָׁמוּט כִּמְחוֹשֵׁי תִּיקָן תַּחַת אַפּוֹ…”

השיר מתח ביקורת ברורה על המשטר הסובייטי ועל סטאלין (“האיש מן ההרים” הוא אזכור למוצאו הגאורגי של סטאלין) ובעקבותיו הוגלה מנדלשטאם אל הרי אורל, ואל מחנה עבודה שבו מת מטיפוס בשנת 1938. לפני מותו נראה אוסף אוכל מהאשפה שהושלכה במחנה העבודה. אך גם במדינות דמוקרטיות היו היצירה האמנותית ויוצריה תחת איום, ומפורסמת במיוחד “תת-הוועדה הקבועה לחקירות” של הסנאטור ג’וזף מקארתי בשנות החמישים של המאה העשרים, שהתמקדה לא מעט בתעשיית הקולנוע האמריקאית והביאה לסיום הקריירה של אנשים רבים

ההשתקה של יוצרים, של סופרים ומשוררים בישראל אמנם איננה קרובה לאירועים ההיסטוריים הנ”ל, אך היא כן מהווה איום לחופש הביטוי ולחופש היצירה, כמו במקרה של טאטור. האיום איננו רק בהרתעת היוצר מלפרסם יצירה ספרותית או שירית מחאתית. היוצר הלירי ימצא עצמו מושתק גם מתוך כך שרק היצירה הצעקנית והפרובוקטיבית וזו הנוגעת באופן שטחי בעצבים החשופים של החברה בה הוא חי, תקבל פומביות. כך דארין טאטור לא קיבלה פרסום טרם  מעצרה, אך אחריו שיריה הפוליטיים, שהם המיעוט ביצירתה, קיבלו פרסום נרחב. כך קרה גם עם יצירותיו של דרוויש: הניסיון להשתיק את העיון ביצירותיו העלה עניין דווקא בשיר המסוים ‘תרשום, אני ערבי’ ולא ביצירות אחרות, מורכבות יותר

כך שהשיר מאבד את ערכו כיצירה אמנותית שיש לשפוט בכלים אמנותיים; השיר מאבד גם את ערכו כתרומה לשיח אמנותי ופוליטי. כל שנותר הוא השאלה אם נציג השלטון יסכים איתם או לא, ואם הם בגדר הסתה או לא. כך היצירה הספרותית מרודדת אל “בעד” או “נגד” שטחי, כמו גם אל סלקציה של יצירות הנבחרות בשל הממד הפרובוקטיבי שבהן. לא שהיוצר בחר בהכרח בפרובוקציה, אלא שיש מי שהחיפוש המתמיד אחר אפשרות לגנות יוצרים משרת אותם. נכון לימים אלה מדובר בנבחרי ציבור מהימין הרודפים בהיסטריה יוצרים ערבים או כאלה המזוהים עם השמאל. זו פגיעה בחופש הביטוי, וגם פגיעה באמנות באשר היא אמנות. פגיעה שכבר ניכרת ביצירה הישראלית. מקרה טאטור הוא הדגמה של כל התהליכים הללו: מעצר ארוך ובלתי סביר בשל שיר וכמה סטטוסים פייסבוק, ופרסום שנובע מהממד הפרובוקטיבי שנכפה על המשוררת. אלה מתחברים גם אל הניסיון המתמשך והרדוקטיבי להציג יוצרים ערבים כמי שיצירתם אינה יכולה להיות אלא פגיעה במדינת ישראל או הסכמה עם ערכיה

זו תמונת מצב מטרידה, אפלה, והיא צריכה לעורר תחושת אי נוחות בהווה, וגם לשמש זיכרון אפל לתקופה בה משוררים ואמנים בכלל נרדפו בשל אמנותם. כמו הכתם שנשאר על הקיר ולא יכול להימחות בשירו של אבידן, או הכתובת הבלתי מנוצחת בשירו של ברכט

Advertisements
Standard

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s