Uncategorized

בקורת: הארץ שמעבר להרים

“הארץ שמעבר להרים”, ספרו החדש של ניר ברעם מתאר את המציאות ביהודה ושומרון מבעד לעיניו של ברעם המשתתף במפגשים המוקדשים לדו-קיום, מבקר בהתנחלויות, מחנות פליטים, ערים פלסטיניות ושכונות מזרח ירושלים ומשוחח עם הנמצאים בהן. הספר מבוסס על סדרת כתבות המשולבים כחלק מפרקי הספר אותם כתב ברעם לעיתון הארץ לכבוד 48 שנים לכיבוש הגדה המערבית. הספר מזכיר את “הזמן הצהוב” שפרסם דוד גרוסמן בשנת 1987 לאחר פרויקט סיור בגדה המערבית עבור השבועון ‘כותרת ראשית’. ספר שברעם מזכיר ואף מצטט.

הדמיון שבין ‘הארץ שמעבר להרים’ ובין ‘הזמן הצהוב’ גדול – מדובר בסופרים המזהים עצמם כאנשי שמאל, סופרים מבטיחים בשנות השלושים לחייהם, שיצאו למסע בגדה המערבית בו שוחחו על שלל דמויות ואישים הנמצאים באזור, הפרויקט פורסם קודם לכן בעיתונות ואחר כך נאגד לספר.

כוחו של הזמן הצהוב היה בחשיפת הקורה מעבר לקו הירוק, בחלק מהמקרים לראשונה עבור הקורא הישראלי. כוחו היה גם בהמשגה של הקורה בגדה המערבית ובעיקר השימוש בשפה, מה שקרא לו גרוסמן “מכבסת המילים” המשמשת להצדקת המשך הכיבוש.

‘הארץ שמעבר להרים’ הוא ספר שטוב שיצא לאור. כל שיח על הנעשה בגדה המערבית ראוי. בנוסף, למרות שאני מתעניין, מבקר ועוסק בחיים בגדה המערבית למדתי כמה דברים חדשים מהקריאה בספר. בעיקר מעניינות שיחותיו של ברעם עם כמה מהמתנחלים המספקים תמונה מעניינת לגבי אסטרטגיה פוליטית ואקטיביסטית. אך חולשתו של הספר ניכרת בכמה היבטים משמעותיים.

ראשית, היום אין כל חידוש בכתיבה ועיסוק בנעשה בגדה המערבית. ברעם ניסה להציג עצמו כמי שיצא אל ארץ לא מוכרת, הוא כותב זאת במפורש וגם השם “הארץ שמעבר להרים” מרמז על כך. אך זו אולי פנטזיה אישית, מכיוון ששלל ארגונים ועיתונאים עוסקים בנעשה בגדה המערבית כל העת – מימין ומשמאל. ובכל מקרה, החשיבות בחשיפת עוד פרט או עוד סיפור היא  עיתונאית בעיקרה ולא מצדיקה את המדיום הספרותי.

מתוך כך, חולשתו הגדולה של הספר היא היותו פריט עיתונאי – בכך שהוא רדוד ולא מספק את העומק הנדרש מספר ראוי. למשל, מסקנתו העיקרית של ברעם היא פוליטית בעיקרה, כי חזון שתי המדינות לא רלונטי. זו מסקנה לגיטימית (אם כי אני חלוק עליה) אבל אנחנו לא צריכים סופר בשביל מסקנות כאלו, ומעבר לכך מסקנה זו נראית כתיקוף הדעה שהייתה לברעם קודם למסעו, מתוך מעורבותו ביוזמת ‘שתי מדינות מולדת אחת’ שמעורבותו בפגישותיה מוזכרת שוב ושוב.

בנוסף, בספר שלל עדויות לרשלנות: פרטי מידע לא מדויקים; אמירות לא נכונות של מרואיינים שברעם נמנע מלבדוק – כאיזו עיתונאות אנתרופולוגית לכאורה, אך למעשה נעדרת בקורת, בלתי מתחייבת ואף רשלנית; שגיאות הקלדה שלא תוקנו, כולל בשמות אישים וניסוחים רשלניים שניכר כי לא עברו עריכה והגהה מספקת. מדוע זה כך? אין לי מושג. לעומת העריכה הרשלנית דווקא כריכת הספר היא מהיפות והמושקעות יותר שראיתי בספרות העברית.

 יש חשיבות בדיבור על הנעשה בגדה המערבית, יש חשיבות בקיום דיון על כך ולכן נאה שסופר כברעם ממתפנה לכתוב על נושא זה. אך היה מצופה כי מעבר לפרויקט עיתונאי חביב, גם אם מרושל ולא חדשני במיוחד, ההפיכה לספר תייצר שיח המחדש דבר מה לגבי השליטה הישראלית בגדה המערבית ועתיד המדינה. אך מסקנותיו של ברעם נותרות עיתונאיות או פוליטיות, והגשתן מרושלת במידה כזו שמעיבה על מה שנותר מרצינותו של הספר. וחבל.

הארץ שמעבר להרים. ניר ברעם. עם עובד, 2016

Advertisements
Standard

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s